הריון הוא תקופה של תקווה וציפייה. עם זאת, כאשר רשלנות רפואית נכנסת למשוואה, ההשלכות עלולות להיות הרסניות וטרגיות מאין כמוהן. בין אם עסקינן בבדיקות חיוניות בהריון אליהן האם לעתיד לא הופנתה, בסקירות הריון שבוצעו או פוענחו בצורה שגויה, או לחילופין – בניטור לא מספק של מדדי האם והעובר, כל שגיאה המתרחשת בתקופה קריטית זו, עלולה להוביל לנזק חמור ובלתי הפיך.
במאמר זה, נתעמק בהשלכות הדרמטיות שעלולות להתלוות למקרי רשלנות רפואית בזמן הריון ונציג את הסעדים המשפטיים הזמינים לנפגעים.
רשלנות רפואית בהריון כמו גם רשלנות רפואית בלידה, הן העילות הרווחות לתביעות רשלנות רפואית בבתי המשפט בישראל. הדבר מיוחס בעיקר לריבוי ההריונות והלידות בחברה הישראלית.
מקרים של רשלנות רפואית בהריון, נובעים לא אחת ממעקב לא מספק אחר התקדמות ההריון ותקינותו, המוביל לאי גילוי של מומים בעובר, מצבים כמו פיגור שכלי או תסמונת דאון, מחלות גנטיות ואף למות העובר ולידה שקטה, במקרים מסוימים. אלו מתרחשים לעיתים על רקע פענוח לקוי של תוצאות אולטרסאונד, בדיקות וסקירות הריון מסוגים אחרים, או לחילופין – בשל אי הפניית האם לעתיד לביצוע בדיקות חיוניות.
הבסיס להגשת תביעות פיצויים עקב רשלנות רפואית בזמן ההריון, נבנה על הנחת היסוד שאילו התבצע זיהוי של הליקויים מהם סובל העובר במועד, ייתכן שהיתה להורים אפשרות להפסיק את ההיריון, ובכך למנוע מילדם חיים המלווים באתגרים וקשיים בלתי פוסקים – מצב הידוע בעגה המשפטית בתור "הולדה בעוולה").
גם בדיקות שגרתיות ומעקב אחר הריון שאמור להיות מובן מאליו, יכול להתבצע על ידי הרופא באופן רשלני. בעיות בהריון כמו סכרת הריון, אנמיה בהריון, קרע ברחם או כל מצוקה עוברית אחרת, שלא זוהו בזמן עלולים להוות סיכון מדאיג לאם ההריונית.
קטגוריה ספציפית של הריונות נופלת תחת הסיווג של "הריונות בסיכון גבוה". הריונות אלו דורשים תשומת לב מוגברת מרופאי נשים, כדי להבטיח את התפתחותו התקינה של העובר ואת שלום האם לעתיד.
בדרך כלל, עם המטופלות בקבוצת סיכון זו, נמנות נשים מעל גיל 35 או נערות מתחת לגיל 18, נשים עם היסטוריה של הפלות קודמות, נשים המתמודדות עם מחלות כרוניות, נשים עם רקורד של לידות מוקדמות, אלו שעברו ניתוחים קיסריים, מטופלות המתמודדות עם סוכרת הריון וכדומה.
למטופלת ששייכת לאחת מקטגוריות הסיכון הנ"ל, הכרחי שהרופא ימליץ על הבדיקות הנדרשות. אי עמידה בפרוטוקולים אלו, עשויה להקים לאישה שחוותה סיבוכים בהריון או בלידה או שהולידה תינוק עם ליקויים בריאותיים, עילה להגשת תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית בזמן הריון בסיכון.
בהקשר זה, מן הראוי לחדד, כי אף הריונות מסוימים שנראו בתחילה תקינים, עשויים להתפתח להריונות בסיכון גבוה. במקרים כאלה, הרופא המטפל מצופה לייעץ למטופלת ההרה, להפסיק את ההריון, באם קיים חשש אמיתי לגבי האפשרות ללידת תינוק עם ליקויים התפתחותיים שכליים או פיזיולוגיים. באופן דומה, על הרופא חלה האחריות להמליץ למטופלת על סיום ההריון, במידה והמשכו מעמיד את חייה בסכנה.
"הולדה בעוולה" היא מושג משפטי המתייחס לעילה להגשת תביעת פיצויים, עקב לידת תינוק עם ליקויים פיזיים חמורים ו/או פיגור שכלי קשה, אשר לא התגלו או לא הובאו לידיעת הוריו במהלך ההריון. עילת תביעה זו נסמכת על הטענה כי "טוב מותו מחייו" של יילוד במצב כזה.
על מנת להוכיח את צדקתם, התובעים במקרים אלו (או בא כוחם), נדרשים לספק ראיות המעידות על נזקי היילוד (ונזקי המשפחה כתוצאה מהצורך בטיפול מיוחד עבורו), תימוכין לכך שההריון לווה באופן רשלני על ידי הגורמים הרפואיים העומדים לדין ולבסס קשר סיבתי בין אי זיהוי הליקויים האמורים בעובר לבין העובדה שההריון לא הופסק, בשעה שראוי היה לשקול את הפסקתו.
במסגרת סל הבריאות לנשים הרות ויולדות ניתן למצוא מגוון רחב של בדיקות העומדות לרשות האישה ותפקידו של הרופא המטפל ליידע אותה אודותן, לרבות בדיקות שניתן לבצע מחוץ לסל הבריאות, לשיקול דעתם של ההורים. היה והרופא התרשל במלאכתו, לא אבחן נכונה את תוצאות הבדיקות, לא ידע את האם בבדיקות נוספות וכד' וכתוצאה מכך נולד יילוד בעל מום, או שהאישה ההרה נפגעה – אזי עומדת לרשות ההורים הזכות לתבוע את הצוות הרפואי תביעת רשלנות רפואית בהריון:
אי הפניה לייעוץ גנטי בתקופת טרום ההיריון, יעוץ גנטי לקוי, אי הפניה לבדיקות נוספות, אבחון לקוי בממצאי בדיקות הריון, אי איתור מומים במהלך ההיריון, לרבות מומים גנטיים מולדים, מעקב הריון לוקה בחסר ומתרשל, חוסר אבחנה להריון בסיכון: סכרת הריונית, רעלת, המלצות לסיום הריון וכד'. ועוד.
תקופת ההתיישנות על תביעות רשלנות רפואית בזמן ההריון, מתפרשת על פני 7 שנים. מירוץ ההתיישנות בתביעות אלו, מתחיל ממועד זיהוי הרשלנות בניהול הריונה של הנפגעת, ולא במועד התרחשות המחדל בפועל.היות וחוק ההתיישנות מתייחס ליחידים מרגע שהגיעו לבגרות, לאנשים שנולדו עם מומים, ליקויים רפואיים או תסמונות שלא התגלו בזמן הריונה של אמם בשל רשלנות רפואית, יש זכות להגיש תביעה נגד הצוות הרפואי שאמון היה על ליווי ההריון – עד הגיעם לגיל 25. כלומר, שבע שנים מגיל 18.
כדי לעמוד על קיומה של עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית במהלך ההיריון ובשלב הטרום לידתי, יש חשיבות עליונה לבדיקה מדוקדקת של התיעוד הרפואי מתקופת ההריון והבדיקות השונות שנעשו במהלכה. הדבר מתבצע בדרך כלל על ידי עורך דין לתביעות רשלנות רפואית בהריון ובלידה, בסיוע של רופא מומחה מתחום רפואת הנשים והמיילדות, שיכול להעריך את תקינותן של פעולות הגורמים הרפואיים השונים עמם באה האם לעתיד במגע – ולספק חוות דעת רפואית לצרכים משפטיים.
ההשלכות של רשלנות רפואית בזמן הריון הן עמוקות ומרחיקות לכת, שלא לומר קשות מנשוא. למרבה הצער, משפחות רבות בישראל שנפגעו ממחדלים אלו, נותרות להתמודד עם השלכותיהם ללא התמיכה הנחוצה, בשל הקושי הרגשי הרב הנלווה לנקיטת הליכים משפטיים, במצב מאתגר זה. מכאן החשיבות הרבה הגלומה בפנייה לסיוע משפטי ממשרד עו"ד שעשייתו מוקדשת לעשיית צדק והשגת פיצוי ראוי לנפגעי רשלנות רפואית בהריון ובלידה.
אם אתם או אדם אהוב, סבורים שחוויתם רשלנות רפואית בזמן ההיריון, אל תהססו לפנות לייעוץ עם משרד עוה"ד שטובר טולדנו לרשלנות רפואית ולבדוק כיצד ניתן לממש את הזכויות המגיעות לכם. אנו כאן עבורכם!
